אנדומטריוזיס - הבנה ואחריות אישית

אנדומטריוזיס – הבנה ואחריות אישית

הסיכוי שבו את תפגשי חולה אונקולוגי שלא ידע הרבה על המחלה שלו, הוא נמוך מאוד! למה? כי רוב החולים האונקולוגיים מבינים שאם הם לא יבינו, ילמדו, יחקרו ויקבלו את ההחלטות על הטיפול שלהם ממקום מושכל, זה עניין של חיים ומוות. מה זה שונה אצלינו? כי אנחנו חיות עם המחלה עד סוף חיינו?

זה באמת שווה ואטרקטיבי לחיות בכאב בלתי פוסק ולהפסיד את כל החיים שעוברים מולינו מבלי להבין איך המחלה והכאב שלנו בנויים ומבלי ללמוד איך ניתן לעזור לעצמנו?

אחריות אישית בנושא הכרות המחלה הוא אחד הגורמים התורמים ביותר לניהול אירוע רב נפגעים הזה שקוראים לו – מחלה\ כאב כרוני.

אז כבר ביקרת אצל רופא מומחה ובטח הוא זרק לאוויר את החשש למחלה שלך. ואת יושבת שם טיפה מבולבלת.

חוזרת הביתה, מחפשת בגוגל, מחפשת בפייסבוק וביוטיוב.

מחברת אחד ועוד אחד. עושה צ'ק על תסמינים שנשמעים לך הגיוניים או שתאכלס מופיעים אצלך.

נכנסת לקבוצות תמיכה בפייסבוק – שואלת מלא שאלות ( רוב הסיכויים שבשאלות שלך חסר מידע רקע ) מקבלת תשובות בחזרה ( רוב הסיכויים שהתשובות שתקבלי יהיה חסר בהם מידע רלוונטי אלייך ולמצב שלך ). התשובות נשמעות לך הגיוניות. ואז לאט לאט את הופכת לרופא של עצמיך.

ואחרי שאת עוברת תהליך עם עצמך, קוראת עוד ועוד מידע ועוד ועוד עדויות – את חוזרת בראש שוב ושוב לאותו הרגע שבו יושבת מול הרופא שלך.

אני זוכרת מעולה את הרגע הזה. הייתי בשוק של החיים. חזרתי הביתה וכל התהליך הזה עבר עליי.

זה היה הזוי! היו חסרות לי כ"כ הרבה תשובות לכל כך הרבה שאלות. איך יכול להיות מצב שבו אני מתבשרת על חשד למחלה כרונית ככ קשה ולא מוכרת (בזמנו) ואני לא בשיא הפוקוס שלי??

פה קיבלתי את ההחלטה שאני רוצה ללמוד על המחלה שלי.

לקרוא מאמרים רפואיים, להתייעץ לעומק עם הרופא מומחה שמטפל בי, להיכנס למחקרים ולהבין מה זאת המחלה הזאת שהתלבשה לי על החיים.

שמתי לב, שכמה שאני חופרת – מצד אחד אני נכנסת לאיזה בלבול דכדוך ומצב שני אני מרגישה יותר ויותר חזקה.

למה הרגשתי חזקה? כי ידע זה כוח.

לרצות לחקור את המחלה שלי ואשכרה להבין בה לא מעט, עשה אותי יותר חזקה מנטלית.

וזה הרגע שהבנתי שלהכיר את המחלה שלי – זה עוד צעד לניהול האירוע הזה.

בואי נשים את הקלפים על השולחן:

חוץ מהמחלה שאני מתמודדות איתה, אין שום דבר שונה ביני לבין חולה אונקולוגי או דיאליזה או קרוהן.

המסע של כולנו הוא מסע דומה.

אותה ההתמודדות

אותן תגובות ורגשות אנושיות.

אני לא צריכה לרצות ללמוד על המחלה שלי רק אם חיי תלויים בזה.

כי חיי תלויים בזה בכל מקרה!

אז אני אמשיך לחיות גם אם לא אבין במחלה שלי – השאלה איזו איכות תהיה לחיים שלי?

אני בוחרת לדעת יותר

אני בוחרת ללמוד עוד

אני בוחרת לחיות.

ומה הבחירה שלך?

אהבת את הכתבה? מוזמנת לשתף הלאה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

This site is protected by reCAPTCHA and the Google Privacy Policy and Terms of Service apply.

קצת על המחברת

אני בת 38, נשואה ליונתן ואמא לליה. מתמודדת עם אנדומטריוזיס כבר מעל 18 שנים. מאמנת ומלווה נשים, ובני משפחה של מטופלות עם מצבים בריאותיים \ כאבים כרוניים.

שירותי קליניקה:

גלילה למעלה דילוג לתוכן