חולה באנדומטריוזיס| פיברומיאלגיה? תפסיקי להתנצל על זה! -

חולה באנדומטריוזיס| פיברומיאלגיה? תפסיקי להתנצל על זה!

אנחנו חיות בעולם בו אנחנו רגילות להגיד סליחה על כל דבר. זה פשוט מדהים כמה פעמים ביום אדם ממוצע מתנצל, בטח ובטח אישה. ומה לגבינו? אנחנו מוכפלות ומשולשות בתוך המשוואה! למה? אז תפסיקו להתנצל על זה!

  • אנחנו מתנצלות על כמות הכאב
  • על ההתנהגות שלנו
  • על חוסר כוחות
  • על החוסר יכולת להעביר במילים את מה שאני מרגישות ומה שאנחנו זקוקות לו.
  • על זה שרע לנו
  • על זה שכואב לנו

אנחנו פשוט לא מפסיקות להתנצל.

גדל פה דור של מטופלות שגם כשהן במקום הכי רע שלהן, במקום שהן הכי זקוקות לעזרה, הן הורגלו להתנצל.

׳סליחה, אני צריכה עזרה׳

על מה את מתנצל אחותי?

אספר לכן סיפור מנקודת מבט אישית: כבר שנים שאני פעילה בתוך קהילות של מטופלות.

כבר שנים שאני מדבר עם מטופלות בין אם ברשת, בשיחות טלפון ובין אם פנים מול פנים.

רובן פונות ופנו אלי במרוצת השנים כשהן במקום של כאב כזה או אחר, מקום של תסכול, מקום אפור ואפילו שחור שבו הן זקוקות לעזרה.

לרוב המטופלות אותה הגישה:

סליחה שאני פונה בשעה כזאת….

סליחה שאני חופרת….

סליחה על השיתוף….

ורציונל הראשוני שלי אמר לי – מה עם השעה?

עובדה – לכאב ותסכול אין שעון.

לכאב ותסכול אין מספיק מילים.

לכאב ותסכול יש מקום של שיתוף.

לכל אלה צריך אומץ!

כל אשה שנמצאת במקום שלה ופונה אליי בכל שעה, בשיתוף ארוך- זה אומר שהיא אזרה את האומץ הזה, יציאה מאזור הנוחות שלה,

מעורה- וזקוקה למשהו!

ועל זה גבירותי- לא מתנצלים!

כי זאת גבורה!

אני רוצה לתת לכן עובדה מאוד עצובה:

הידעתן שיש מלא מטופלות גם פיברומיאלגיה וגם אנדומטריוזיס שהן נמצאות בקבוצות תמיכה ולא נעזרות בתמיכה ממקום של בושה?

למה? 

כי אותה קבוצת הנשים שלא סובלות הרבה מתסמיני המחלה. 

כלומר זה מתבטא אצלן באופן יותר ׳קל׳ אז רמת השייכות שלהן היא יותר נמוכה.

בגלל שהן חולות עם תסמינים יותר קלים, כשהתסמינים עולים, הם נמצאות במצב מבויש ובעצם מרגישות את הצורך להיות קהל שקט ולא מציפות את הקשיים שלהן למרות שכל קושי הוא לגיטימי.

שוחחתי עם כמה נשים כאלה, שאגב, הן נמצאות עם אותם התסכולים שיש לנו, והן מרגישות שהן צריכות להתנצל על זה שכואב להן פחות.

אצטט:

׳אני נכנסת לקבוצה, אני קוראת מה הולך שם, ואני מרגישה שאני לא באותו המקום. כשאני נכנסת לשיחה או מעלה שאלה אני מתביישת לענות או מרגישה צורך להתנצל כי אני לא באותה רמה של כאבים.׳

אז גבירותיי – Shame on US!

זאת אחריות שלנו לתת להן את המקום הזה, כי כל הרגשה היא לגיטימית בהתמודדות עם המחלות שלנו.

בין אם היא קטנה או גדולה!

ואת אחות, אל תתנצלי.

אין לך על מה.

הם | אנחנו צריכים להתנצל על החוסר קבלה והכלה.

אהבת את הכתבה? מוזמנת לשתף הלאה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site is protected by reCAPTCHA and the Google Privacy Policy and Terms of Service apply.

קצת על המחברת

אני בת 38, נשואה ליונתן ואמא לליה. מתמודדת עם אנדומטריוזיס כבר מעל 18 שנים. מאמנת ומלווה נשים, ובני משפחה של מטופלות עם מצבים בריאותיים \ כאבים כרוניים.

שירותי קליניקה:

גלילה למעלה דילוג לתוכן