דחיינות - מילה מתנשאת שמביאה לי את העצבים - אנה אמיר - הבית ללוחמות אנדומטריוזיס

דחיינות – מילה מתנשאת שמביאה לי את העצבים

דחיינות – מילה מתנשאת שמביאה לי את העצבים! דחיינות היא מילה שלא כולם אוהבים לשמוע. פעם אם מישהו היה אומר לי שאני דחיינת – היה עף כפכף לכיוונו! שנאתי לשמוע את זה! אבל יש הרבה דברים שאנחנו, האנשים שמתמודדים עם מצב בריאותי כרוני לא אוהבים לשמוע, נכון? אז הגיע הזמן לעמוד מול המילה ולדבר עליה.

למה חשוב לדבר על המילה הזאת? כי היא משפיעה עליה בכמה וכמה רמות. דחיינות היא מושג המקושר הרבה פעמים לעולם הפסיכולוגי או הפיזיולוגי ומעבר לכך דחיינות במצב שהוא לא קיצוני\ כפייתי, הוא מצב התנהגותי. ובסופו של דבר זה הרגל.

אז בכתבה הקודמת "תעצרו את המחלה אני רוצה לרדת" כתבתי לכם על הרגל ההימנעות בקרב מטופלים, איך זה משפיע עליו ומה ניתן לעשות בשביל לשנות את זה.הפעם אתמקד בהרגל שקשה להתמודד איתו בחיי היום יום והכי קל לעשות אותו: הדחיינות!

ופה חשוב להבין מה היא דחיינות: דחיינות היא התנהגות המתאפיינת בדחייה או הימנעות של אדם מביצוע פעולה או מטלה שהוא מעוניין או צריך לבצע.

דחיינות. לדחיין. מדחיינת. מדחיין. אלו המילים שאנחנו אומרים לעצמינו בצד האחורי של הראש מבלי להגיד בקול רם כשאנחנו לא עושים משימה שיושבת לנו על השולחן. איך הדחיינות קשורה אלינו המטופלים הכרוניים ומה אפשר לעשות בשביל לעשות?

אני זוכרת תקופה מאוד ממושכת בחיים שלי אחרי שגילו אצלי את המחלה הייתי דוחה מלא מלא משימות. אבל מלא! אלה היו יכולות להיות משימות שקשורות לבית, למשפחה, לחברים ועוד.. ( דוגמא מהחיים שלי – המשימות שסביבם דחיינתי הכי הרבה את המשימות היו סביב היציאה מהבית ומשימות שקשורות לעסק שלי.)

ישנם כמה סוגים של דחיינות אך אדבר על כמה שמוכרים לכולם:

  1.  דחיינות השנובעת מחשש לתוצאות.
  2. דחיינות שנובעת ממחסור בהנעה פנימית.
  3. דחיינות שנובעת מחוסר יכולת לתכנן את הזמן בצורה נכונה.

האם הדחיינות שונה אצלינו ובמה? את האמת? לא בהרבה. מה כן ניתן להוסיף לכל הסוגים המוכרים זאת העובדה שהדחיינות של רובינו מאוד קשורה לכאב: הפחד מהכאב שעלול להגיע\ תוצאות הכאב\ שיח על הכאב. דוגמאות:

  • אני מעדיפה לדחות את השיחה עם חברה ליום אחר כי אולי היא תשאל אותי על המצב הבריאותי שלי.
  • אני מעדיפה לדחות את הטיול לדרום כי אולי יכאב לי.
  • אני מעדיפה לדחות את התור לרופא כי אולי יכאב לי\ אשמע שוב בשורות שלא בא לי לשמוע.
  • ועוד ועוד ועוד…

הדחיינות מקבעת אצלינו את ההרגל של דחיית משימות ומעלה אצלינו את רמת כושר וקישרון התירוצים שאנחנו מתחילים לספר לאחרים – ולעצמינו.

א.א

כשאני דוחה משימה, מה אני מפסידה?

  • אי עמידה במילה שלי מול עצמי\ מול הסובבים שלי\ המשפחה שלי.
  • אכזבה עצמית.
  • הלקאה עצמית.
  • המשימה שתכננתי לעשות לא יוצאת לפועל.
  • ועוד ועוד ועוד…

כשאני לא דוחה משימה, מה אני מרוויחה:

  • את התוצאה של המשימה.
  • גאווה עצמית.
  • שמחה.
  • אושר.
  • בטחון עצמי ועוד…

אני תמיד אוהבת להכניס את הדוגמאות האישיות שלי. ויצא לי לא פעם לשבת ולנתח את המצב שלי. הבנתי נקודה סופר מעניינת לגבי הדחיינות שלנו ( ואני בטוחה שחלקכם יזהו את ההתנהגות הזאת) כשאנחנו נמצאים  בתקופה של כאבים (באים והולכים או כרוניים), ויש לנו משימה של קביעת תור לבדיקה חשובה שאנחנו צריכים לבצע- המשפט שצץ בראש לרוב הוא "הכאבים ירדו ואני קובעת תור".

אפילו סימנתי ביומן. ובגוגל קאלנדר.

ואז הכאבים יורדים, יש התראה בקאלנדר ואני אוטומטית נהגתי להעיף את ההתראה או לדחות ליום אחר.

למה? למה לי לדחות משהו שאני זקוקה לו? למה הראש שלי מתנהג בצורה כה הזויה שגורמת לי לחזור להרגל שבו יש לי יותר הפסד (אני לא אעשה את הבדיקה החשובה) מרווח (תוצאות הבדיקה בכדי לדעת איך לטפל בי/בכדי להמשיך את תהליך הבירור).

עשיתי את זה שנים! שנים!

ויום אחד 'התפלק לי הפוני', לקחתי דף ועט והתחלתי לנתח את המצב. הבנתי שכאשר אני נמצאת במצב של חוסר כאב (סוף סוף), אותו התור שאני אמורה לקבוע מעלה לי זכרונות/טריגרים. הזכרון הזה שם אותי במקום של עובדה: עובדה שאני מתמודדת עם מצב בריאותי.

והרי עכשיו לא כואב לי. אז למה לי להזכר?

כשלא כואב לנו אנחנו נעשה דברים שלא קשורים לזכרון הכאב. ונדחה את המשימות האלה למקום אחר/זמן אחר.

ההבנה של רווח והפסד מההרגל הזה גרם לי להגיע למקום של עשייה מיידית.

כלומר- יש לי תור לקבוע? אני קובעת באותו הרגע.

כן כן, גם אם כואב. למה? כדי לצמצם את ההקשר בין קביעת תורים/בדיקות לטריגרים. הרי תורים תמיד היו, ולרוב יהיו.

אז מה אני מרוויחה אם אני דוחה את הטיפול בנושא?

נכון! כלום! 

אני בעיקר אהיה במקום של אכזבה מעצמי על זה שלא קבעתי את התור. למה אני צריכה עוד אכזבה? גם ככה המחלה מביאה איתה הרבה הפסדים כדרך הטבע, אני רוצה לצאת עם רווח מכל פעילות שתורמת לי ולמצב הבריאותי שלי!

 ופה אני מזמינה אתכם לשבת מול דף עם עט, להעלות בכתב מה אתם נוהגים לדחות ולנתח את זה.

תגיעו למסקנות מאוד מעניינות!

העבודה מול רווח והפסד היא סופר חשובה. חשוב להבין מה יוצא לכם מזה שאתם דוחים משימות. להבין מה אתם מפסידים מזה בייחוד ברמה הרגשית. ולשים דגש על הרווח, להבין שיש יותר דברים שאנחנו מרוויחים מהשינוי של ההרגל הזה.

כרגע בטח נזכרתם בדברים שאתם נוהגים לדחות…ומתחילה סוטג של אכזבה – אל תישארו עם הנושא הזה לבד. אפשר לפתור את זה, זה כולל תרגול ועבודה, אבל אפשרי!

אני פה לשאלות

חיבוק

אנה

דחיינות – ערך ויקיפדיה באנגלית

אהבת את הכתבה? מוזמנת לשתף הלאה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site is protected by reCAPTCHA and the Google Privacy Policy and Terms of Service apply.

קצת על המחברת

אני בת 38, נשואה ליונתן ואמא לליה. מתמודדת עם אנדומטריוזיס כבר מעל 18 שנים. מאמנת ומלווה נשים, ובני משפחה של מטופלות עם מצבים בריאותיים \ כאבים כרוניים.

שירותי קליניקה:

גלילה למעלה

רוצה להשאר מעודכנת? הירשמי עכשיו!

תיהי הראשונה לקבל עדכונים על כל מה שעולה בבית ללוחמות אנדוטמריוזיס!

  • טיפים להתמודדות וניהול כאב
  • קנאביס רפואי
  • הרצאות, סדנאות וקהילה
  • יומני ודפי מעקב להורדה בחינם
  • שיח על קנאביס רפואי וטיפים
  • כתבות מקצועיות מהבלוג
  • חידושים בתחום הכאב
דילוג לתוכן