קורבנות- כולם אשמים חוץ ממני! חלק 1 - אנה אמיר - הבית ללוחמות אנדומטריוזיס

קורבנות- כולם אשמים חוץ ממני! חלק 1

קורבנות- כולם אשמים חוץ ממני! אחד הנושאים היותר קשים שהייתי צריכה להתמודד איתם בחיי כאישה המתמודדת עם מחלה כרונית. אז מה היא קורבנות? ומה זה התקרבנות? איך נזהה מתקרבנים סביבינו? ואיך המצב הזה עוזר לנו? (רמז – הוא ממש לא עוזר!)

את הכתבה הזאת בחרתי לעשות בשני חלקים מסיבה פשוטה – המורכבות של הנושא דורשת להבין לעומק את המושג ואיפה אני כמטופלת עומדת מול המושג.

אז…קורבן – כולנו מכירים את המילה והגדרתה מהיהדות – קורבן למזבח. ואת הפירוש שלה בהקשר לאדם שנפל כקורבן לרצח, אונס ועוד…

אבל איך המילה הזאת – קורבן – קשורה להתנהגות שלנו כמטופלים והפכה להיות כחלק מההתנהגות שלנו ומההרגלים שלנו לצד ההתמודדות עם המחלה בחיי היום יום?

נושא הקורבנות הוא סופר מרתק מבחינתי, אני לומדת עליו לא מעט כל יום, קוראת מאמרים ומחקרים ופוגשת אותו לא פעם אצל המאומנות שלי ( מבטיחה שאני אעלה אותו עוד בהמשך במספר דוגמאות ), בני משפחה, חברים, המוכר במכולת, נהג אוטובוס, הכלב שלי ואצלי.

כמו שאתם כבר הבנתם אני אוהבת להתחיל מהסברים פשוט, הרי לא לכולם מובנת המילה או ההגדרה מאחורי ההתנהגות של עצמו.

התקרבנות בקרב חולים

אז מה זה בעצם קורבן:

מישהו או משהו שנפצע או נפגע או נהרג או סבל, אם בגלל מעשיו של מישהו או משהו אחר, או בגלל מחלה.

כשאני מתייחסת לאדם שהוא קורבן, אני מתכוונת שמשהו קרה לאותו האדם נגד רצונו ולא היתה לו שליטה על המצב. הוא לא יכל להגיב ולשנות את המציאות ונאלץ לחיות עם המציאות החדשה הזאת. אין אפשרויות אחרות.

קורבן למחלה – אדם שחלה במחלה ללא אופציה של שליטה על המצב. אדם שלא יכול לשנות את העובדה שהוא מתמודד עם מחלה.

ופה קורה משהו מאוד מעניין. מהמילה הזאת מתפתחת התנהגות והרגל שנקרא קורבנות- כולם אשמים חוץ ממני!

זה נשמע קצת מוזר, אבל אזרוק כמה משפטים ואחבר לכם את נושא הקורבנות לסביבה שלנו. הסביבה הקרובה והרחוקה שמקיפה אותנו בחיי היום יום.

אנחנו חיים במדינת ישראל. הרבה אנשים סביבינו אומרים משפטים כגון:

'אני פה בגלל אישתי…' / ' בגלל הבוס שלי אני לא מקבלת קידום' / ' בגלל המזגן אוויר אני אפסיד את ההופעה' / ' הממשלה אשמה' / 'איחרתי להוציא את הילדים בגלל הפקקים' / 'כולם אשמים חוץ ממני' ועוד….

נשמע מוכר, נכון? 

אז בואו נצלול יותר להרחבה של מושג הקורבנות:

הקורבנות היא התנהגות מנטלית שבה לא משנה מה קורה לי בחיים – האחריות היא לא שלי.

תמיד מישהו אחר אחראי על המצב ה"מחורבן" שלי.

'אני הקורבן של הנסיבות, ואף אחד לא עוזר לי' (התנהגות מנטלית )

התקרבנות בקרב חולים

מכאן נוצר ההרגל הקורבני:

מנטליות של קורבנות מתפתחת לרוב מהבית, הסביבה שלנו ומצבים במהלך הילדות. כלומר קורבנות, הוא מצב שבו סיגלנו לנו אמונות מגבילות מבית הורינו. אמונות מגבילות זה כל אמונה שתוקעת אותנו. כל אמונה שמונעת ממני להתקדם לעבר המטרה שלי, כולל אמונות טפלות. לא נשכח שאמונה מטבעה היא עניין סובייקטיבי.

דוגמאות לאמונות מגבילות:

  • אני לא יכולה
  • זה קשה לי
  • זה בלתי אפשרי
  • אני כנראה לא רוצה מספיק
  • אין לי כוח רצון
  • להיות אסרטיבי זה אומר לדרוך על אחרים
  • רק אם צועקים משיגים את מה שרוציםאנשים עשירים מרימים את האף

אם אני פוגשת אדם במצב התקרבנות, אוכל לזהות אותו עם מגוון התנהגויות או דרכי חשיבה ודיבורים שונים:

  • האשמת  הסביבה למצב בלתי רצוי והסרת אחריות אישית על חייו והנסיבות לחיים שלו.
  • הצגת רמות קשב מוגברות (יתר לחץ דם) בנוכחות אחרים.
  • מודעות לכוונות שליליות אצל אנשים אחרים.
  •  אמונה שאנשים אחרים בדרך כלל ברי מזל יותר ולהם יש יותר.
  • מאוד מקל עליו לקבל מרחמים או קבלת אהדה מאחרים.
  • אנשים עם מנטליות של קורבן יכולים עם הזמן לפתח הסברים משכנעים ומתוחכמים לתמיכה ברעיונות שהם משתמשים בהם כדי להסביר לעצמם ולאחרים את מצבם.

אנשים עם מנטליות של קורבן עשויים להיות גם בדרך כלל:

  • מכונסים בתוך עצמם.
  • עשוי להציג אנוכיות.
  • בזמן שיחה תהיה הרבה מגננה על הצד שלהם.
  • נטייה מאוד ברורה לחלק אנשים ל"טובים "ו"רעים" כשהאיזור האפור לא קיים.
  • בדרך כלל לא יהיו מוכנים לקחת אפילו את סיכונים קטנים ומחושבים. ותשובותיו יהיו לרוב מוגזמות בחשיבות או בסבירות של תוצאות שליליות אפשריות.
  • לרוב מרגיש חסר אונים.
  • הימנעות עצמית. שם את עצמו  למטה עוד יותר מאנשים אחרים.

מנטליות של קורבן עשויה להשתקף על ידי משפטים ספציפיים או הרגלים, כמו העמדת פנים:

  • לא להיות מסוגל לעשות משהו ("אני לא יכול …")
  • לא להחליט בחופשיות מבחירה ("אני חייב …") ("אין לי ברירה …")

 מאפיינים נוספים של מנטליות של קורבן כוללים: 

  • צורך בהכרה – הרצון של אנשים להכיר בקורבנות שלהם ולקבל אישור של אנשים. 
  •  אליטיזם מוסרי – תפיסת העליונות המוסרית של העצמי וחוסר מוסריותו של הצד השני, הן ברמה האישית והן בקבוצה.  
  • חוסר אמפתיה – מכיוון שאנשים מודאגים עם סבלם שלהם, הם נוטים לא להיות מוכנים להסיט עניין לסבלם של אחרים.  הם יתעלמו מהסובלים מאחרים או יתנהגו באנוכיות רבה יותר.  ועוד…

מכיוון 'קורבנות' היא התנהגות מנטלית והיא נמצאת אצל המתקרבנים עוד מבית ההורים, בבירור ניתן להצביע על כך שהקורבנות נהיה הרגל- ההתנהגות, הדיבור, צורת החשיבה ועוד.

אז מה הוא בעצם ההקשר של ההתקרבנות לאנשים שמתמודדים עם מחלה או כאבים כרוניים?

ביחד עם ההתנהגות הקורבנית, אנחנו חוטפים זבנג לפנים ולתוך החיים שלנו נכנסת מחלה! היא מביאה איתה כאבים ושלל 'מתנות'. עד כה- קורבן? קורבן למחלה? מסכימה.

לוקחים אחריות

חשוב להבין שיש הבדל מאוד דק בין קורבן למחלה והתקרבנות למצב הבריאותי. כאשר הראשון הוא ללא ספק מחוץ לשליטתי- כי זה קרה, וזה לא בשליטתי. השני הוא לרוב בשליטתי.

לפני שאמשיך הלאה- אני רוצה לשאול שאלה: 

בדיוק כמו שאתם מתמודדים באומץ עם המחלה, האם אתם אמיצים מספיק לנסות ולזהות את המצב המנטלי הקורבני בחיים עם המחלה?

אם לא- זה בסדר! (כי לא מעט אנשים לא יכולים ולא מוכנים להתמודד עם עוד דברים בחיים שלהם כאשר יש מחלה או כאבים כרוניים ברקע. אין פניות לזה. סופר לגיטימי.)

אם כן- מעולה!  תמשיכו לקרוא…

בואו נעשה תרגול קטן. 

  • ראשית נזכור שמדובר הרגל.
  • הרגלים שאנחנו לא מעוניינים בהם \ לא משרתים אותנו בחיים ניתן להחליף ע'י הרגלים חדשים.
  • אך לפני הכל – we have to own it!

שאלה: כשאנחנו רוצים להעלות את איכות החיים שלנו לצד המחלה או הכאבים הכרוניים, מי יהיה אחראי על העלאת איכות החיים שלנו?

המשפחה? החברים? הסביבה? הבן זוג? מערכת הבריאות? מזג האוויר? התקציבים? הממשלה?

אם עניתם בלב כל דבר שהתשובה שלו לא הייתה – אני! You don't own it yet!

העלאת איכות החיים שלנו מתחילה וממשיכה מהכרה שאני אחראית על חיי!

לפני סיום החלק הראשון של הכתבה:

מזמינה אתכם לפרוק לנייר את כל הדברים שאתם חושבים שאתם יכולים לקחת עליו אחריות בחיים שלכם בשביל להעלות את איכות החיים שלכם. תוציאו על הנייר את כל האמונות המגבילות שלכם, ניתן להעזר במה שכתוב למעלה.

מעניין מה כתבתם! מוזמנים לשתף 

נתראה בכתבה הבאה

חיבוק ענק, אנה

כתבות דומות:

כתבה על המנעות: תעצרו את המחלה אני רוצה לרדת

כתבה על דחיינות: דחיינות – מילה מתנשאת שמביאה לי את העצבים

אהבת את הכתבה? מוזמנת לשתף הלאה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site is protected by reCAPTCHA and the Google Privacy Policy and Terms of Service apply.

קצת על המחברת

אני בת 38, נשואה ליונתן ואמא לליה. מתמודדת עם אנדומטריוזיס כבר מעל 18 שנים. מאמנת ומלווה נשים, ובני משפחה של מטופלות עם מצבים בריאותיים \ כאבים כרוניים.

שירותי קליניקה:

גלילה למעלה

רוצה להשאר מעודכנת? הירשמי עכשיו!

תיהי הראשונה לקבל עדכונים על כל מה שעולה בבית ללוחמות אנדוטמריוזיס!

  • טיפים להתמודדות וניהול כאב
  • קנאביס רפואי
  • הרצאות, סדנאות וקהילה
  • יומני ודפי מעקב להורדה בחינם
  • שיח על קנאביס רפואי וטיפים
  • כתבות מקצועיות מהבלוג
  • חידושים בתחום הכאב
דילוג לתוכן